שו"ת הרשב"א חלק ד רי״ט

עוד בפ' כיצד י"ח ע"א דקאמר תלמודא, דהא דקתני מאמר, לאפוקי מדב"ש, דאמרי קנין מאמר קונה קנין גמור. פלא! שהרי אפי' לב"ש, כי עביד בה מאמר, לא מתסרא צרת' משום מאמר, טפי מאילו נשאה. דהא ב"ש מתירין את הצרות, ע"כ.

תשובה: נראה רבינו, שאתה מפרש לאפוקי מדב"ש ממש, ומשו"ה קשיא לי': אנן, לאו הכי מפרשי'. אלא לאפוקי מסברי' דב"ש, דאמרי: מאמר קונה קנין גמור. דאי לא אשמועינן מתניתין, הוה אמינא דמאמר קונה קנין גמור, כדב"ש. והלכך לדידן דקי"ל כב"ה בצרות, אף זו תהא פטורה מן החליצה ומן הייבום, קמ"ל. ולא תקשי לך, הא דקאמר לאפוקי מדב"ש, ומפרשינן: לאפוקי ממאי דסבר ב"ש. דיש לנו כיוצא בה. ואחת מהן לפי דעתי, ברפ"ק דכתובות. לאפוקי מדרבותינו, ולא לאפוקי מדרבותינו ממש קאמר, אלא לאפוקי מסברא דרבותינו. וגדולה ממנה אמרו בקידושין מ"ז ע"ב גבי פלוגתא דר"מ ורבנן, בהתקדשי לי בשט"ח, קא מפלגי בדרב הונא אמר רב; מר סבר, כי קאמר רב בפקדון, אבל מלוה לא. ומר סבר, ל"ש מלוה ול"ש פקדון. מדאמרינן מ"ס, כי קאמר רב בפקדון, הוה משמע דבדרב ממש פליגי. וליתא. אלא בסברי' דאינהו קדימי טפי לרב והרבה כיוצא באלו.